פתחו כל קבוצת פייסבוק בנושא זוגיות, או לחלופין הקשיבו לשיחות בית-קפה של חברות ותיקות, ולא יעבור זמן רב עד שתיתקלו בתלונות המוכרות על שחיקה בזוגיות: מטלות ומטלות ובסוף היום שנינו רק רוצים ליפול על הספה מול המסך… לפעמים אני מרגישה כמו משרתת שגם מספק שירותי מין – וגם אז זה שגרתי ומשעמם. איפה הרומנטיקה? איפה הפרפרים? הוא כבר לא משקיע ומחזר כמו פעם…
ואגב, הגברים מתלוננים לא פחות. הם פשוט פחות נוטים לשתף בזה את החברים שלהם. אבל אם יסכימו לדבר, תשמעו מהם דברים דומים: אנחנו עושים סקס אולי פעם בשבועיים וגם אז זה לא משהו. אני עובד כמו חמור כדי לפרנס ולא מקבל שום הערכה, רק תלונות. היא כבר לא משקיעה בי כמו פעם, ובעצם, גם לא בעצמה…
כן, התלונות מוכרות היטב. אבל למה זה כך, וחושב יותר – מה אפשר לעשות כדי למנוע זאת?
זוגיות היא דבר מורכב, אבל כדי להבין את השחיקה מספיק להתייחס לשני אלמנטים בלבד: משיכה, ותשומת לב.
מבחינה פיזיולוגית, מה שמתרחש במוח שלנו בשלב ההתאהבות דומה מאוד למה שקורה במוחו של מתמכר לסמים. אותם מרכזי עונג במוח מופעלים, ואותם הורמונים מופרשים, כשאנחנו מתאהבים וכשאנחנו אנחנו נוטלים סמים. בהתאמה ובדומה לסמים, בם כשאנחנו מתאהבים אנחנו חושבים על זה כל הזמן. אנחנו רוצים את זה כל הזמן. אנחנו מוכנים לעשות הרבה, ולפעמים דברים די מטורפים, כדי לקבל את הזריקה שאנחנו זקוקים לה (וחווים נפילה רגשית חזקה אם אנחנו לא מקבלים את זה). בשלב הזה, לא צריך להתאמץ במודע כדי לטפח את הקשר. המשיכה ההדדית הטבעית דואגת לכך.
העניין הוא שזה לא נמשך לנצח. לפעמים שבועות, לפעמים חודשים ואפילו שנה-שנתיים, בסופו של דבר זה מתפוגג, ואז או שאנחנו נפרדים, או שאנחנו לומדים להמיר את ההתאהבות באהבה. גם האהבה מתגמלת אותנו בתחושות טובות ונעימות, אך זה מתרחש באזורים אחרים במוח ובאמצעות כימיקלים אחרים מאשר בשלב ההתאהבות. יש לכך סיבות אבולוציוניות טובות (הורים שמתנהגים כמו שני נרקיסיסטים מכורים לסמים הם לא מרשם טוב להישרדות הצאצאים), אבל זה לא משנה את התוצאה – המשיכה הטבעית, האוטומטית, שבני הזוג חווים בתחילת הדרך, נחלשת ועלולה להתפוגג לגמרי.
האלמנט השני בשחיקה הוא אלמנט תשומת הלב. אם התפתחות הזוגיות והחיים נוספים עוד ועוד אלמנטים שגוזלים תשומת לב ואנרגיות מהקשר הזוגי: צרכי פרנסה ופיתוח קריירה, גידול הילדים וכל שאר המטלות השגרתיות. אנחנו נעשים הרבה פחות פנויים וממוקדים בטיפוח הקשר הזוגי. אנחנו מתקבעים בשגרות שמביאות לשעמום. בלי לשים לב אנחנו מפתחים הרגלים מזיקים של פסיביות, אכילת יתר ובזבוז שעות על שעות כשאנחנו בוהים באיזה מסך. וכשמשיכה הטבעית כבר לא שם כדי לגרור אותנו בליבידו שלנו ולכוון אותנו זו אל זה, חיי המין נפגעים, הרומנטיקה נעלמת, והכל מתקבע בתוך שגרה שוחקת ומשמימה.
החדשות הטובות הן, שזה לא חייב להיות כך. יש זוגות שמשמרים את המשיכה והרומנטיקה גם אחרי עשרים ושלושים שנות נישואין, ומסתבר שזה לא דורש שום כישורים מיוחדים. הנה כמה מהדברים שעושים הזוגות המצליחים:
- הם לוקחים אחריות להצלחת הזוגיות שלהם ומבינים שזה תלוי רק בהם עצמם.
- הם מציבים את הקשר הזוגי במקום גבוה בסדר העדיפויות שלהם, ולא מאפשרים לעבודה, קריירה או אפילו הילדים להשתלט על כל הזמן והאנרגיות שלהם.
- הם בוחרים באופן מודע ויומיומי לפעול בדרכים שמחזקות ומטפחות את הקשר הזוגי.
- הם לא קופאים על השמרים וממשיכים לפתח את עצמם הן כיחידים והן כזוג.
- הם מייצרים תקשורת אפקטיבית שמאפשרת להם לטפל בבעיות שמתעוררות, להתייחס ולהגיב לשינויים ולהישאר מחוברים זה לעולמו של זו לאורך השנים.
כלומר, מה שעושים הזוגות שמצליחים לשמר את המשיכה ורונמטיקה הוא … לשמר אותם. הם פשוט ממשיכים להשקיע זמן, מחשבה ואנרגיה לטובת הקשר הזוגי, ולא מניחים לדברים אחרים, חשובים ככל שיהיו, להאפיל על מה שביניהם. בזמן שאחרים מזניחים את פרח הזוגיות ושוכחים ‘להשקות’ אותו, הזוגות המצליחים ממשיכים לדאוג ולטפח אותו כל הזמן.
ובדומה לצמח, כאשר ממשיכים לטפח את הזוגיות, היא מתחזקת ומתעצמת, וכך היא מסוגלת לעמוד טוב הרבה יותר באתגרים. גם אם אחד מבני הזוג עובר תקופה קשה, או שהמצב הכלכלי לא טוב, או שמופיע אחד ממגוון קשיים אחרים, הקשר הזוגי מספיק חזק כדי לעמוד באתגר. יותר מכך, קשר זוגי חזק הוא עצמו אחד הדברים שהכי עוזרים לבני הזוג להתמודד עם כל היתר.
לסיכום, ניתן לומר שהסיבה העיקרית לשחיקה בזוגיות היא הזנחת הקשר הזוגי לטובת דברים אחרים, ולכן הדרך העיקרית למנוע את השחיקה הזו היא להציב את הקשר הזוגי במקום גבוה בסדר העדיפויות שלכם. כאשר ההחלטות היומיומיות שלכם יבטאו את העדיפות הזו, תגלו שהשחיקה נעלמת מעצמה והאהבה, הרומנטיקה והמשיכה פורחות גם אחרי שנים רבות ביחד.
